אני מור יכין, בת 26 מתל אביב ואני די ג'יי.
איך הכל התחיל? בשלהי 1991, אמא שלי החליטה להלביש על בטנה ההריונית אוזניות ולהשמיע את מיטב להיטי אתניקס של התקופה. העוברית, שלימים הפכה להיות אני, התרגשה מהצלילים, בעטה והשתוללה, והדבר הפך להיות דרך קבע. כך גדלתי, בחממת המוזיקה. בגיל 3 רקדתי לצלילי עוזי חיטמן. בגיל 9 ידעתי לספר הכל על וודסטוק. בגיל 10 לא היה שיר של הביטלס שלא ידעתי לדקלם. בגיל 11 רקדתי “סלואו מגבת” לצלילי סלין דיון ואירוסמית’. בבת המצווה שלי זייפתי עם אחי על הבמה את “זה הכל בשבילך”. למי היה אכפת מהקהל בזמנו, העיקר שהכנתי הופעה. הייתי מוקסמת בכל פעם מחדש מהפלא הזה שנקרא מוזיקה, שמלטף לי את עור התוף והופך כל יום בחיים למאושר.


בשנות ה-2000 שבאו עליי לטובה זנחתי את הדיסקים כשגיליתי את נפלאות האינטרנט. כל שיר ששמעתי היה נגיש, יכולתי לשמור כל צליל שהערצתי ולחזור אליו כשהרגשתי צורך. הייתי המאושרת באדם, ופתחתי תיקיות מוזיקה שצברו נפח מדי יום. כך עברו השנים, בתיכון, בצבא, בטיול הגדול, באוניברסיטה, הייתי הדי ג’יי הפרטית של עצמי ושל חבריי. הייתי מגיעה עם דיסק און קי ורמקול לכל מאורע, מכינה את רשימת ההשמעה המתאימה, יש שיאמרו שתלטנית הפלייליסט של כל חבורה.


כשסיימתי את התואר הראשון התקבלתי לעבודה במשרד פרסום גדול. כל כך התרגשתי להתחיל את החיים האמיתיים ששכחתי לחשוב האם זה מה שאני רוצה באמת. אחרי חודשיים התחוור לי שמשרד פרסום ואני לא חברים טובים במיוחד, והרי אני דור הY, בורן & רייזד. יחד עם בני דורי גדלתי על ערכים של הגשמה עצמית, של חוסר התפשרות, של “בשביל להיות טובה במה שאת עושה – את צריכה לאהוב את זה”. לקח לי רגע קצר של התבוננות עצמית כדי לקלוט שהתשובה הייתה מולי כל הזמן הזה. לראשונה העזתי להגיד בקול רם “החלום שלי הוא להיות די ג’יי”.

כיאה לדור הY, וכנגד הדרך שסללה לי החברה והאקדמיה, נרשמתי לקורס, קניתי ציוד, ובין לילה התחלתי לתקלט. אין איך לומר זאת בלי להשמע יומרנית, רגשנית, רומנטיקנית חסרת תקנה, אני מאוהבת! רוצה לצעוק מגג העולם, רוצה לרוץ בשדות יד ביד עם המוזיקה, להסתכל לה בעיניים, להשמיע לה שירי אהבה (היא תכיר את כולם), ולהגיד לה “תודה על מי שאת”. כזו אני, בחורה אמוציונלית. כשאני משמיעה שיר שאני אוהבת אני צורחת אותו, גם ככה הקהל לא שומע, אני בוכה בחופות של החתונות שאני מתקלטת בהן, והלב שלי מתמלא כל פעם מחדש כשאומרים לי תודה על המוזיקה. אני מור יכין, אני די ג’יי, ואני אגרום לכם להתאהב שוב במוזיקה.